יום חמישי, 20 באוקטובר 2016

אני מורה ולא מתבייש בזה

עם כל הזעקות שיוצאות כרגע ברשתות החברתיות, עם כל התגובות שחלקן תומכות
וחלקן לא החלטתי לכתוב מהלב, מה אני מרגיש, מה אני רואה ומה אני חושב שכדאי לעשות.

אולי זו רק השנה השלישית שלי במערכת אבל אני מרגיש חלק ממנה. נכנסתי אל תוך מערכת
שקיבלה אותי, נתנה לי מקום, לרצות להשפיע, לא תמיד זה יצא כמו שרציתי אך עדיין ניתנה לי הזדמנות.
התדמית הזאת של מורים, הסטריאוטיפ שמוצג בחוץ, גורם לנו להיות מוגדרים לא באופן
שבו אני רואה זאת.

מה זה להיות מורה?
להגיע בבוקר, להסתכל לתלמידים שלך בעיניים, להגיד בוקר טוב, לראות אם למישהו
קרה משהו, או יותר טוב אם מישהו פונה אליך ואומר לך משהו שמפריע לו.
ללמד.
להיות תורן בהפסקה, לראות אם מישהו נמצא לבד ולספק לו חברה בין אם זה אתה או ילד אחר. לדאוג לילדים שנפצעו, לוודא שהם בסדר,  אפילו להתקשר להורים שלהם, למרות שהם לא התלמידים שלך. משמעת.
לברך לשלום לעוד כמה תלמידים.
ללמד.
לדאוג לבעיות חברתיות בכיתה, לעצור את השיעור, לאלתר ולנסות להשפיע עליהם.
לשבת עם מורים בזמן ההפסקה, לעבוד על תכניות, לשתף על דברים שקרו ולהקשיב.
שוב תורן בהפסקה.
ללמד.
לעשות בירור עם ילדים על משהו שקרה, לטפל בזה באופן מיידי ולגרום להם להרגיש טוב יותר.

הסתיים יום הלימודים ומה אז ?
נשארים עד שעה 15 לפחות, עובדים על תכניות, מעדכנים דברים, מתקשרים להורים, מכינים חומרים.

הגעתי הביתה ומה אז?
הורה מתקשר, אתה עונה ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית כי אכפת לך, הרי הוא הילד שלהם, אבל הוא בכל
זאת חלק ממך וחשוב לך שהוא ידע זאת, שהם ידעו זאת ושהכל יהיה טוב.
בודקים מבחנים, מכינים שיעורים, מכינים פעילויות.
עוד שיחת טלפון- אתה עונה בחן, משתדל בכל זאת ומנסה לעזור בכל דרך אפשרית.

וזה כשעוד אין לי ילדים כרגע, אני מנסה לחשוב על כל המורות והמורים שיש להם ילדים והם באמת גם זקוקים לזמן הזה להיות איתם. אני זקוק לזמן שלי, לנשום, לכתוב, ליהנות ולחיות.

המטרה שלי היא לא להתלונן ולא להתנצל על זה שאני מורה, חשוב לי שידעו שלהיות מורה זו שליחות, הרצון שלי להשפיע על הדור הבא, לראות שהילדים ואני מצליחים להגיע למקומות הכי מוצלחים, הכי מאושרים והכי נכונים להם ומעבר.
אני לא חושב שמורה זה משהו שצריך להתבייש בו, יש אנשים שרואים זאת כמשהו פחות, אולי בגלל השכר, אולי בגלל
המעמד הציבורי. אני רואה זאת כמטרה, כהשפעה, כשינוי וכחלק מדרך חיים.

אני חושב שרוב ההורים סומכים על המורים, יודעים שאנחנו משפיעים על ילדיהם, במיוחד בתקופה הטכנולוגית הזאת, כשהזמן רץ, אין לנו רגע לנשום ואנחנו צריכים להספיק כל כך הרבה בכל כך מעט זמן בחיינו.
אני חושב שצריך לעשות שינוי, צריך לשנות את המערכת, לתגמל יותר את עבודתנו, כי יש כל כך הרבה מורים טובים, יש כל כך הרבה אנשים מיוחדים במערכת- אין סיבה למה לא לתת יותר למען עתיד טוב יותר.

תגמול, השתלמויות ודרגות-חייבים לטפל.
שכר-חייבים לטפל.
תדמית ציבורית-חייבים לטפל.
ניהול אירגונים- חייבים לטפל.
כבוד-חייבים לטפל.

במי זה תלוי? אך ורק בנו.
כל אדם דואג למעמדו, לגורלו.
רק לנו על הדרך יש לדאוג גם לתלמידנו , לעתים גם למשפחותיהם- זו משימה חשובה ואני מוכן לעמוד בה.

להיות מורה-זו לא בושה, להיות מורה- זו השפעה.

*אני יודע שבפוסטים הקודמים כתבתי על דרכי לימוד, שיטות לימוד וכו' אבל הייתי חייב לפרוק קצת על מה שקורה.

חג שמח לכולם וחופשה מהנה!




2 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. כתבת יפה מאוד ואני מצדיקה המון מדברייך, אני רק רוצה להוסיף/לחזק שמיכוון שמקצוע ההוראה הוא בבסיסו קודם כל חינוך וחינוך הוא הבסיס לחברה טובה יותר-עליו להיות מקצוע מבוקש ונחשב במעמדו,להיות מקצוע נכסף עבור טוביי בניהם ובנותיהם של החברה וכל הגישה בנוגע למקצוע הזה ובכלל,למעמד המורה-צריך להשתנות וכמה שיותר מהר...אם יש משהו שראויי להיות מתוקצב כמו הצבא-הרי זה החינוך...אם הצבא מגן עלינו מפני האוייב מבחוץ,הרי שהחינוך יגן עלינו מבפנים...אז נכון,המוטיבציה להיות מורה טוב תלוייה המון בתחושת השליחות וההשפעה אבל היא לא פחות מושפעת מהיכולת לשלם על מצרכים במכולת...או מהידיעה שאומנם חוזרים הביתה מותשים ובאפיסת כוחות לעיתים לילדנו שבבית למטלות הבית ושלא נדבר על היכולת לאסוף אותם מהמסגרות משום שנאלצנו להישאר בביהס עד מאוחר... אבל לפחות נדע שיש שכר שמאפשר לחסוך עבורם להמשך חייהם או לרכוש להם דברים טובים וללכת איתם להצגות...הראש של המורה צריך להיות פנויי לחלוטין מטירדות קיומיות ומושקע כולו בנתינה לילדים ובחינוכם המצויין בדיוק כפי ששופט מקבל שכר גבוה על מנת שלא יתפתה ומחשבתו לא תוסט למקומות לא ראויים...נכון להיום,המורים נותנים את כל מרצם ויצירתיותם למערכת-והמערכת לא מתגמלת,עבודה בחינם.

    השבמחק